״ארץ זבת חלב ודבש״ כולנו מכירות את הביטוי הזה אבל מה אם חלב ודבש הם לא רק תיאור של שפע חומרי?
אריך פרום בספרו ״אמנות האהבה״
כותב על האהבה האימהית
יש אמהות שנותנות חלב,
ויש אמהות שנותנות גם דבש.
ה”חלב” מסמל את כל מה שנחוץ כדי לגדול: אוכל, הגנה, טיפול, דאגה, מענה לצרכים – זה הבסיס.
אבל ה”דבש” הוא משהו אחר – הוא התחושה שטוב להיות בעולם שטוב להיות מי שאני! שיש שמחה, חום, הנאה, חיוניות ורוך.
בתחילת דרכי כאמא נתתי חלב בלי סוף וכך גם הרבה נשים שאני פוגשת:
אחראיות, מסורות, נמצאות בשביל כולם
אבל בפנים הן מותשות, הן שכחו מתי בפעם האחרונה הן טעמו בעצמן קצת דבש.
וכשאין לנו דבש עבור עצמנו קשה מאוד להעביר אותו הלאה,
לא כי אנחנו אמהות לא טובות,
אלא כי אי אפשר לתת לאורך זמן משהו שאנחנו כבר לא מרגישות בתוכנו.
ליווי רגשי הוא לא רק מקום להתמודד עם קושי, לפעמים הוא המקום שבו אישה מתחילה לחזור אל הדבש שלה
אל החמלה, אל הערך העצמי, אל החיות והשמחה שנשכחו בדרך
וכשזה קורה, לא רק היא מרוויחה
גם הילדים שלה פוגשים אמא שמצליחה להרגיש קצת יותר בבית בתוך החיים שלה
כמה דבש יש היום בחיים שלך?
אם את מרגישה שאת עסוקה כל הזמן בלתת לאחרים, אבל שכחת את עצמך בדרך,
אני מזמינה אותך לפגישת התאמה לתהליך הליווי שלי ״להרגיש אמא טובה״
לפעמים שינוי גדול מתחיל בדיוק שם